נשים בסין

בשפה הסינית הסימן שמשמעותו טוב (hao 好), מורכב מסימן של אמא וילד, הסימן שמשמעותו שלווה/בטחון ( an 安) מורכב מסימנים של אישה בבית והסימן שמשמעותו זכר (男  nan), מורכב מסימן של שדה ומחרשה. כלומר, על פי הלוגיקה הסינית העתיקה, אישה עם ילד זה טוב, בטחון ושלווה מתקיימים כשהאישה בבית וזכר תפקידו לעבוד. אף על פי שכבר בימיו של מאו, המפלגה הקומוניסטית הביאה לשינויים מפליגים במעמד האישה הסינית ועודדה את הנשים הסיניות לצאת לעבוד, גם היום האחריות לגידול הילדים מוטלת ברובה על נשות המשפחה הסינית.

בחברה המודרנית הסינית, לרוב המשפחות יש ילד אחד. לאחר שלזוג נולד ילד, בדרך כלל האמא של האב, שבשלב הזה בערך יוצאת לפנסיה, עוברת לגור עם המשפחה הצעירה, לפעמים במרחק טיסה ארוכה מביתה שלה, על מנת לסייע בגידול הנכד, כך שהאמא הסינית, החפצה לפתח קריירה, יכולה לעשות זאת מבלי שמופנות אליה אצבעות מאשימות, להפך, זו הנורמה החברתית המקובלת ובמציאות הכלכלית הסינית הנוכחית, אין לה הרבה ברירות. היא מצופה לצאת לעבוד, שכן קשה למשפחה להתקיים כשרק אחד מבני הזוג עובד. ישנם כפרים, שבהם ההורים עובדים בערים סמוכות והילדים נמצאים רוב השבוע אצל הסבא והסבתא וסבתם מגדלת אותם.

גורם הכלכלי כל כך משמעותי בתכנון המשפחה הסינית, שאפילו ישנה מגמה של יותר ויותר נשים, שלא רוצות ילדים ורואות בכך מעמסה כלכלית והן מכונות DINK (קיצור שמשמעותו dual income, no kids).

על פי מחקר, שנערך על ידי בנק HSBC בחודש שעבר, נשים יזמיות באסיה נוטות להצליח יותר, בהשוואה למקבילותיהן במדינות המערביות. המחקר מצא, שנשים באסיה, אשר פתחו עסקים משלהן, עשו זאת כחמש שנים מוקדם יותר- כשהיו בנות 29 ולא באמצע שנות ה-30 לחייהן.

המחקר מבוסס על סקר בקרב יותר מ-2,800 בעלי עסקים, ששווים מעל ל- 1 מיליון דולר ולפיו, 40% מכלל היזמים בהונג קונג, סינגפור וסין, הן נשים ורובן מתחת לגיל 35. בהונג קונג לבדה הנתון מרשים יותר, כאשר נשים יזמיות מהוות כ-48% מכלל היזמים- השיעור האזורי הגבוה ביותר בסקר. במדינות מערביות שנבדקו, שיעור הנשים מבין היזמים עמד על  31% בלבד. האחוז הנמוך ביותר נמצא בגרמניה, שם רק 21% מבעלי העסקים היו נשים. הסטטיסטיקה אכן מעודדת עבור הנשים האסייתיות: 51% מהיזמים האסייתיים ששווים הוא יותר מ-15 מיליון דולר הן נשים, בהשוואה ל-33% במערב.

למעשה, זה לא יוצא דופן לראות נשים בעמדות בכירות בממשלה או בחברות סיניות. דווקא בקהילות הזרים בסין (expats או בסינית laowai), די נפוץ לראות משפחות, שעברו לסין בגלל עבודתו של הגבר, כאשר הנשים נשארות בבית. האירועים של הגנים ובתי הספר הבינ"ל נערכים בשעות הבוקר מתוך הנחה ברורה, שהאבות לא מצופים להגיע והאמהות פנויות. בקבוצת הייחוס הזו, אני קצת מיוחדת.

ברשימת המיליארדים העולמית של פורבס, הייצוג של נשים מיליארדריות, שעשו את הונן בעצמן, לא מייצג את חלקן של הנשים באוכלוסיה. ליפן, קוריאה הדרומית, סינגפור ומלזיה עדיין אין נשים, שנכנסו לרשימה. בהודו יש אחת, בהונג קונג יש שתיים ובסין יש עשר. באופן יחסי לעולם, הנתונים האסייתים דווקא מרשימים- בארה"ב יש 18 נשים, שהפכו למיליארדריות, לאחר שצברו את הונן בעצמן. באנגליה אחת ובצרפת, גרמניה ושווייץ אין אף אחת.

ג'ק מא, יו"ר עליבאבא והאדם השני העשיר ביותר בסין, צוטט לפני שנה כשאמר: "אחד מהסודות של עליבאבא הוא שיש לנו הרבה נשים. נשים חושבות על אחרים לפני שהן חושבות על עצמן וזו נקודה מרכזית לעליבאבא, שמספקת שירותים ללקוחותיה". על פי מא, 47% מהעובדים בעליבאבא הן נשים ו-33% מבעלי התפקידים הבכירים הן למעשה בכירות.

ברשימת נשות העסקים המובילות בסין של מגזין Fortune לשנת 2015, ניתן למצוא נשים מרשימות, העומדות בראש חברות מובילות, כמו: Huawei, Great Wall, Gree Electric ועוד. ועדיין, השמות שם לא מוכרים בסין ובעולם כמו מקביליהן הגברים.